השבוע הייתי מתוסכלת ממידג'. שלב ההתאהבות חלף ועכשיו נשארו החיים האמיתיים.
רציתי מאד לייצר אימג' מסוים שיתאים ללקוח מסוים וזה לא הצליח. אני מאמינה שבסופו של דבר הייתי מגיעה לאי אלה תוצאות סבירות, אבל משך הזמן וההתעסקות שנדרשת לכך, כולל תיקוני פוטושופ אחר כך, הפכו את העניין ללא רלוונטי. אז התבאסתי והתאכזבתי והתרכזתי בכמה שהכלי הזה מוגבל. כמה מוגבלות היכולות שלו להביא לי תועלת, כפי שאני מכירה אותה.
ואז החלטתי לחזור לא^נשים, לבני ובנות אדם, כמו שעשיתי מהתחלה. לא לנסות לחפש תועלת בכוח, להיות סבלנית כלפי התהליך ולהמשיך לחשוב ולייצר כי זה מעניין.
התרכזתי בא^נשים עם מוגבלות. מכל מני סוגים. ניסיתי לייצר אימג'ים שיש בהם חסד ואופטימיות, חומלים אבל לא מרחמים, חשופים וכנים. והייתה בזה חווייה מתקנת: מי שתתרכז במוגבלות לא תראה את המסוגלות.





Коментари