הפעם חקרתי קצת את הפרשנויות ה"אינטואיטיביות" של מידג' לגבי רגשות, פחדים והפרעות נפש. עבדתי עם פרומט מינימאלי, תוך שימוש בהכוונה "Surreal" בתקווה לקבל תוצאה קצת יותר יצירתית.
בגדול התרשמתי שמידג' מטיבה לבטא רגשות שליליים על אלה החיוביים יותר. אם זאת גם בביטוי של פחדים והפרעות נפש היא לא יצירתית מי יודע מה ובעיקר רפטטיבית. הדמויות נוטות לצעוק (להיות פעורות פה) במצבים רגשיים אקטיביים יותר כמו חרדה או דו קוטביות ונטולת הבעה במצבי דיכאון, אבל לא הרבה יותר מזה. גברים נוטים "לצעוק" פחות והייצוג שלהם פחות דרמטי.
ההתייחסות למוטיבים החיוביים יותר כמו רוגע, שלווה ושמחה הייתה ברובה אסתטיקה בנאלית ודי שטחית, שלא נאמר קיצונית (או צחוק פרוע לשמחה או אדישות מוחלטת לרוגע) ונדרשו יותר רינדורים ודיוקים כדי להגיע לאי אילו תוצאות מעט מורכבות יותר.
מעניין יהיה לבדוק בעוד כך וכך שנים, איך ואם המחוללים ילמדו לזהות רגש בביטויים חזותיים ולהרחיב את היצירתיות הבסיסית בנוגע אליו, גם בלי תיאור מדוקדק.
חשבתי לציין תחת כל אימג' איזה רגש / מצב נפשי / הפרעת נפש הוא אמור לייצג - אבל מרגיש לי מעניין יותר להשאיר את זה פתוח :)
